Vayedaber

Psa'him

Daf 71b

משנה: יָֽשְׁנוּ מִקְצָתָן יֹאכֵלוּ. כּוּלָּם לֹא יֹאכֵלוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם נִתְנַמְנְמוּ יֹאכֵלוּ. נִרְדְּמוּ לֹא יֹאכֵלוּ׃ הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת 71b מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם. בֵּירַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח. בֵּרַךְ אֶת שֶׁל זֶבַח לֹא פָטַר אֶת שֶׁל פֶּסַח דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא זוֹ פוֹטֶרֶת זוֹ וְלֹא זוֹ פוֹטֶרֶת זוֹ׃

Traduction

Si une partie de l’assistance s’est endormie après le commencement du repas, elle peut manger en se réveillant; mais si tous se sont endormis c’est interdit (comme s’ils occupaient une place nouvelle en s’éveillant). R. Yossé dit: s’ils étaient seulement assoupis, ils peuvent continuer à manger; mais s’ils ont été profondément endormis, c’est interdit. Ce qui reste de l’agneau pascal après minuit rend les mains impures, à l’égal d’une sainteté rejetée (pour pensée défectueuse), ou d’un reliquat après son temps. La formule de bénédiction récitée pour la consommation de l’agneau pascal dispense de celle du sacrifice de fête (363)''On en mangeait le même soir; V. ci-dessus, (6, 5).''; mais la formule pour cette dernière ne dispense pas de celle pour la Pâques, selon l’avis de R. Ismaël. R. aqiba dit: aucune des deux ne dispense de l’autre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ישנו מקצתן. מאותן שישבו לאכול:

יאכלו. לכשיקיצו:

כולן. ישנו כולן אחר שהתחילו לאכול פסחיהן והקיצו לא יאכלו דזה נראה כאוכל בשני מקומות וחומרא בעלמא היא והיא הדין לאכילת מצה האחרונה בזמן הזה:

רבי יוסי אומר אם נתנמנמו. כולן שלא נשקעו בשינה יאכלו ואם נרדמו כולן הוא שלא יאכלו והלכה כר' יוסי דמיקל הוא ואין כאן אלא חומרא יתירא לת''ק:

הפסח אחר חצות מטמא את הידים. האי מתני' אתיא כר''א בן עזריה דס''ל זמן אכילת פסח עד חצות מדאורייתא היא וכיון דאחר חצות הוה ליה נותר גזרו ביה רבנן שיטמא את הידים כדי שלא יתעצלו באכילתו ולהביאו לידי נותר:

הפיגול והנותר מטמאין את הידים. גזרו בהו רבנן טומאה בפיגול מפני חשדי כהונה שלא יפגלו את הקרבן להפסיד את הבעלים ובנותר מפני עצלי כהונה שלא יתעצלו מלאכול ולא יביאו אותו לידי נותר:

בירך ברכת הפסח. אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הפסח פטר את של זבח והוא חגיגת י''ד הבאה עם הפסח והוא רשות ולא חובה ואם בירך על של זבח וצונו לאכול את הזבח אינו פוטר ברכת הפסח:

ר''ע אומר לא זו פוטרת זו וכו' והלכה כר' עקיבא:

הלכה: לָמָּה. מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת אוֹ מִשּׁוּם שֶׁעָבַר עָלָיו חַצּוֹת. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁיֵּשׁ שָׁם חֲבוּרָה אֲחֶרֶת. הֲרֵי לֹא עָבַר חַצּוֹת. הֲוֵי. לֵית טַעֲמָא דָא אֶלָּא מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת.

Traduction

Pourquoi cette déclaration d’impureté? Est-ce parce qu’à partir de minuit on ne porte plus l’attention sur l’agneau (et il pourrait être l’objet de quelque négligence)? Ou est-ce parce qu’en principe (légalement), il est interdit d’en manger passé minuit (et que, pur empêcher même d’y toucher, on déclare que l’agneau est susceptible de rendre les mains impures par le contact)? On peut connaître quel motif l’emporte par la règle énoncée au cas où, pour une autre compagnie présente, on veut emporter une partie d’agneau; or, en ce cas, minuit n’est pas passé, et l’interdit n’a pour raison que d’en avoir écarté la pensée – (364)''Suit un passage reproduit de ci-dessus, (7, 12); Cf. B., Meila, 17b.''.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ולמה. גזרו ביה רבנן טומאה:

אם מפני הסיע הדעת. וכלומר דמספקא ליה להש''ס אי נימא דאתיא אפי' כמ''ד דמדאורייתא נאכל הפסח כל הלילה ומדרבנן הוא שאינו נאכל אלא עד חצות וא''כ לא הוי ליה נותר אחר חצות ואפ''ה גזרו ביה רבנן טומאה דהואיל ומיהת מדרבנן אסור למיכל אחר חצות מסיח דעתו ממנו ואינו שומרו ומיפסל וגזרו ביה שיטמא את הידים או דילמא משום שעבר עליו חצות והיינו כמ''ד דמדאורייתא הוה ליה נותר אחר חצות וכדפרישית במתני':

הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת. כלומר דפשיט לה דמהאי דינא נלמד לטעמא דמתני' שהרי הגע עצמך אם יש שם חבורה אחרת והוציא את הפסח מחבורה לחבורה דקי''ל שהפסח נפסל ומטמא את הידים כדאמר בהאי תלמודא בפ' כיצד צולין וכן לקמן דיוצא מטמא את הידים והרי יוצא לא עבר ביה חצות הוי ע''כ דלית טעמא אלא מפני הסיע הדעת וה''נ טעמא דאחר חצות משום היסח הדעת וא''כ מתני' אתיא אפי' כרבנן דר''א בן עזריה:

רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵיִי. הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר מִצְטָֽרְפִין לְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם כְּדֵי עוֹנְשָׁן בַּכְּזַיִת. מַהוּ שֶׁיִּפְסוֹל אֶת הַתְּרוּמָה. קַל וָחוֹמֶר. אִם מְטַמִּין אֶת הַיָּדַיִם לִפְסוֹל אֶת הַתְּרוּמָה. הֵן עַצְמָן לֹא כָל שֶׁכֵּן. הָהֵן יוֹצֵא מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם אוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אִין תֵּימַר הָהֵן יוֹצֵא מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה. וְהָהֵן יוֹצֵא לֹא גָֽזְרוּ עָלָיו כְּלוּם. דִּלֹ כֵן יְטַמֵּא צַד הַחִיצוֹן וְצַד הַפְּנִימִי. [אָמַר רִבִּי אַבִּין. מָאן אִית לֵיהּ דָּבָר טָמֵא מַחְמַת מַגַּע עַצְמוֹ. לֹא רִבִּי מֵאִיר. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַדְּבָרִים טְהוֹרִים בְּרוּבָּן. כֵּיוָן שֶׁחִיתֵּךְ רוּבָּן לָאו כְפָרוּשׁ הוּא. וְיֵעָשֶׂה כְמַגִּיעַ בּוֹ וִיהֵא פָסוּל.] אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. בִּמְחַתֵּךְ כָּל שֶׁהוּא כָּל שֶׁהוּא וּמַשְׁלִיךְ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הפיגול והנותר מצטרפין וכו'. כלומר ועוד ראיה מהא דר' יהושע בן לוי דלעיל בפ' כיצד צולין וגרסינן לכל הא דלקמן עד במחתך כל שהוא כל שהוא ומשליך ושם פירשתי וביארתי על נכון ומיהת שמעינן מהא דמסיק ר' חנניה דבמחתך כל שהוא וכו' מיירי ולעולם אימא לך דיוצא מטמא את הידים והשתא וכי אית לך למימר ביוצא דטעמא דמטמא משום שעבר חצות בתמי' אלא לאו מפני היסח הדעת הוי דמתני' נמי משום היסח הדעת הוא והשתא אפי' כרבנן דר''א בן עזריה נמי אתיא שפיר וכדאמרן:

.אִית לָךְ מֵימַר. שֶׁעָבַר חַצּוֹת. לָא מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת. הֲוֵיי. לֵית טַעֲמָא (דְלָא) [אֶלָּא] מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת.

Traduction

vide

אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. דְּלֹא בֵירַךְ בִּרְכַת הַפֶּסַח לֹא פָטַר שֶׁלְזֶבַח. וְשֶׁלְזֶבַח פָּטַר שֶׁלְפֶּסַח. שֶׁהַפֶּסַח בִּכְלָל הַזֶּבַח. אָמַר רִבִּי מָנָא. הַפֶּסַח עִיקָּר וְהַזֶּבַח טְפֵילָה.

Traduction

R. Zeira objecta (contre l’avis de R. Ismaël, au sujet des formules de bénédictions): n’est-il pas plus compréhensible au contraire qu’en cas de récitation d’une bénédiction pour l’agneau pascal seul, l’on n’est pas dispensé de bénir le sacrifice de fête; tandis qu’au cas de récitation pour ce dernier, on devrait être dispensé d’une nouvelle formule pour l’agneau pascal, parce qu’il est compris dans la règle générale des sacrifices -nommée comme telle en (Ex 12, 27)? C’est que, dit R. Mena, l’agneau pascal est ici le principal (passe en premier lieu), et le sacrifice de fête est ici l’accessoire.

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' זעירה דלא ברך וכו'. אר' ישמעאל דמתני' מקשה וכי לא מסתברא אלא איפכא שאם ברך ברכת הפסח לא פטר של זבח שהזבח אינו קרוי פסח ושל זבח הא פוטר של פסח שהרי הפסח בכלל הזבח הוא דקרוי נמי זבח כדכתיב זבח פסח הוא:

א''ר מנא. היינו טעמא דר' ישמעאל מפני שהפסח עיקר והזבח טפלה לו שהרי אין החגיגה באה עמו חובה אלא רשות וכדי שיהא הפסח נאכל על השבע נאכלת קודם כדאמרי' לעיל פ' אלו דברים בהלכה ה' ובדין הוא שאין הטפלה פוטרת את העיקר אלא העיקר הוא שפוטר את הטפלה:

הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source